היציאה שלי מהארון ותחילתו של תהליך
תמיד זרקתי רמזים לאמא שלי על זה שאני רוצה להיות בן, מגיל נורא צעיר ידעתי שאני בן אבל לא ידעתי איך להגדיר או איזה שם לתת לדבר הזה.
היציאה בפני אמא שלי מהארון הייתה מדהימה, שבוע אחרי שיצאתי בפניה מהארון רשמית היא התקשרה אליי כשהייתה בדרך הביתה אמרה לי ללכת לחפוף את השיער לעשות צמה ולשבת על כיסא ולחכות לה, כשהגיעה היא הביאה איתה מכונת תספורת ומספריים, היא אמרה לי שאני מתחיל את התהליך הזה בכל הכח ושהיא תעמוד לצידי בכל מצב לא משנה עד כמה הוא גרוע ושתעשה כל מה שצריך כדי לעשות אותי מאושר.
היא קיצרה לי את השיער בדיוק כמו שרציתי ומפה התחילו המחשבות על איזה שם לבחור ואיך אני מספר את זה לכיתה.
רציתי שם שמסמל את התהליך שאני עובר, ובסוף בחרתי בשם יאן שהמשמעות שלו היא ציפור=חופש.
כשבאתי לכיתה כולם היו בהלם שקיצרתי את השיער ולא ממש הבינו איזו סיבה יש לילדה לגזור את השיער, דיברתי עם חברה טובה שלי על כל העניין הזה שאני מתחיל תהליך של שינוי מין ושזה סופי ואמרתי לה שאני צרך את עזרתה בלצאת מהארון, ביקשתי ממנה שתספר את כל העניין של השינוי מין כשמועה וככה שזה יעבור מהר מול כולם ומי שבאמת אמיץ יבוא וישאל שאלות ומי שלא ימשיך לחיות בתהייה מה באמת קורה איתי כי כנראה שאנחנו לא קרובים או שזה לא מספיק חשוב לו.
היום אני שלוש שנים מחוץ לארון, תשעה וקצת חודשים על הורמונים, מתחיל לברר לגבי ניתוחים עליונים ובאמת שאין מאושר ממני. המטרה הסופית בתכלס זה לא להיות הכי גברי שיש או לא יודע מה, המטרה היא להיות מאושר ושלם עם עצמך.