• א

היציאה מהארון הטרנסי

"זה לקח 4 שנים, 4 שנים של הבנה ובן זוג תומך אחד ויצאתי למסע, המסע של החיים שלי."

אז אחרי שדיברנו בינינו, אני והאיש שהיה שלי, התחלתי לספר לאט ובטוח לאנשים שסביבי.

קודם לחבר מהעבודה, ("אני איתך אחי, באש ובמים") אחר כך עברתי לאחותי החורגת, ("אתה לא מפתיע אותי, כן?") ואז אחד אחד לחברי הילדות שלי, אלה שהכי פחדתי מהתגובה שלהם.

חלקם היו בתקופה הזאת בטיול הגדול שלהם אחרי הצבא, חלקם היו ממש כאן לידי, השתדלתי לעשות את זה אחד אחד, להסביר, לענות על שאלות.

זה מדהים איך אתה הופך להיות הסנגור של עצמך במשפט שאתה לא אשם בו אך מרגיש צורך עז להוכיח את חפותך.

כולם נעמדו מאחוריי כמקשה אחת, יחידה אחת של חברי נפש שהולכים יחד מהגן ולא מוותרים אחד על השני, לא משנה מה.

לחלק היה קשה יותר, בעיקר עניין לשון הפניה, אבל עם הזמן הם התרגלו.

לפעמים אלו שאנחנו הכי מפחדים מהתגובה שלהם, הם אלו שיפתיעו אותנו הכי הרבה.

אחרי החברים הגיע הזמן לדבר עם ההורים, איזה פחד..

(אתן רקע קטן, ההורים שלי גרושים כבר 15 שנה, יש לי עוד 2 אחים קטנים.)

ידעתי מראש שאבא יהיה הבעייתי, אז הלכתי על ה"קל" יותר, אמא.

לקחו בערך שלושה שבועות עד שהצלחתי לשכנע את עצמי לעשות את הצעד ובסוף אזרתי אומץ.

הראשון שנתקלתי בו בבית היה אחי הקטן, הראש החליט שהוא יהיה הראשון לדעת, נכנסנו לחדר שלו ופתחתי בפניו את הלב, סיפרתי הכל בלי לחשוב יותר מידי.

הוא הגיב בצורה מדהימה, התרגש נורא ואמר שככה יהיה לו אח מאושר.

אחריי שיצאנו מהחדר, אמא שלי ,שכבר הבינה שמשהו קורה, ביקשה לדעת על מה המהומה.

נשימה עמוקה, דיבור קצת מגומגם וזה יצא, "אמא, אני טרנסג'נדר".

הייתה קצת היסטריה והפתעה שהייתי מופתע ממנה, כאילו, זה לא שאי פעם הייתי בת, כן? ממה בדיוק היא מופתעת?

אבל עוד נשימה עמוקה ובעיקר להרגיע, להסביר.

"כן חשבתי על הכל. כן אני רוצה ילדים. כן אני רוצה את כל הניתוחים."

מזל שלפני שנכנסתי לתהליך, חקרתי עליו קצת ועדיין חוקר תוך כדי, אחרת איך הייתי עונה לכל השאלות..

זה לוקח זמן והרבה סבלנות, משני הצדדים, אני לדוגמא עדיין לא דורש ממנה לפנות אליי בלשון זכר, היא, מצידה, משתדלת להתעניין.

אז אחרי ה"קל", צריך להתמודד גם עם אבא, ידעתי ששם יהיה קשה והרבה יותר.

התחמקתי, לא רציתי להגיע לשיחה הזאת וזאת הייתה הטעות שלי, כל הסיפור הגיע לאוזניים שלו ולא ממני, כשהבנתי את זה שלחתי הודעה,

"אבא, אני יודעת ששמעת, בוא נשב לדבר תשאל את כל השאלות שיש לך"

קיבלתי גם תשובה,

"לי אין שאלות . להחלטה שלך יש השלכות . את משנה את השם המשפחה שלי . את לא תגיעי לבר מצווה של אחיך . ואת לא קיימת מבחנתי ."

בוקס חזק בבטן.

למרות שידעתי שזאת תהיה התגובה, ידעתי וניסיתי להיות מוכן, עדיין, כלום לא מכין אותך לשברון לב שכזה.

הוא נבהל, דיבר עם אחיות שלו ואמא שלי, אמר לכולם ש"יפתרו אותה מהעבודה" (אני עובד ומקבל תמיכה מלאה במקום העבודה שלי), "היא תתמכר לסמים קשים" (עובד מדינה, שום סמים, גם לא קלים.) "היא תצטרך לממן את ההורמונים ובגלל זה תידרדר לרחוב ולזנות." (משכיר דירה לבד, אני והכלב היפה שלי, לא לוקח כסף על סקס.)

בקיצור, סטיגמות. הבנאדם לא יודע דבר וחצי דבר על טרנסים או על הקהילה הטרנסית.

הוא עדיין לא מוכן לדבר, לא שיניתי את שם משפחתי, הייתי בבר מצווה ואף פעם לא הייתי הבת שלו, אני הבן שלו, חבל שהוא לא יכול לראות את זה.

אוהב אותכם.ן א'..

21 צפיות2 תגובות