טור דעה: איך להתמיד בחדר כושר כמו התותחים הגדולים?

אז כמו שהבטחתי הנה פוסט שמסביר איך לעשות כיף בחדר כושר גם אם אתם לא מתים על החוויה, אתם יכולים לדלג לחלק שרלוונטי לכם פשוט ותקראו גם את הפסקה האחרונה, אני באמת לא מת על חדר כושר אבל כרגע זו האופציה הכי נוחה לי לאימונים אז אני אכתוב פה מה שיפר מהבחינה שלי התענוג.

1. עצלנות
יש משהו נורא מציג לפעמים בעצם הקונספט של לצאת מהבית, קודם כל תדעו שזה סבבה ושרוב האנשים רוצים לפעמים להישאר בבית בשמיכה ולא לעשות שום דבר. הרעיון הוא להקטין כמה שיותר את המינונים של העצלנות ולהשתמש בה נכון.
רגע אמרת להשתמש בעצלנות? כן, יש סיבה שהמוח שלנו עושה דברים ולפעמים אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמנו ולמצוא את המוטיבציה שלנו. לחלק מהאנשים עוזר להציב מטרה גדולה שאליה הם שואפים להגיע והיא מחזיקה אותם לאורך כל חוויה לא משנה כמה מייגעת היא. אותי באופן אישי השיטה הזאת מתסכלת ולאורך כל רגע אני מתלונן(לפחות בראש) כי אני עצלן והמוח שלי לא אוהב להרגיש שהוא עובד הרבה.
בספורט זה דווקא עובד לטובתי, אני לא מתחייב אף פעם לאימון מלא או לכמות מסויימת של חזרות, אלא כל פעם לקצת.
נניח אם אני רץ שעה אני מחלק אותה במוח שלי למקטעים של 3 דקות, אני לא עוצר באמצע או משהו רק מקדיש מחשבה פעם ב3 דקות לזה שכל הכבוד לי כי אני עצלן וזה לא מובן מאליו.
כל החיים אמרו לי שעצלנות היא דבר רע אבל היא לא באמת מה שמונע מאיתנו לעשות דברים, אנחנו בכלל לא קולטים כמה דברים אנחנו עושים ומספיקים בכל יום בלי להרגיש בכלל. תזהו את המוטיבציה שלכם, אם אתם חרוצים כנראה שלחשוב על מטרות גדולות וענקיות יעזור לכם ואם אתם עצלנים כמוני יש מצב שלחלק את הכל לחלקים קטנים ולטפוח לעצמכם על השכם אחרי כל חזרה וחצי זה יותר הקטע שלכם. אין נכון או לא נכון ולמרות מה שאמרו לכם בבצפר עצלנות יכולה להיות דווקא טובה(בחיי שאני עושה ככה הכל).

2. דיספוריה
קודם כל, דיספוריה היא דבר משתנה. זה תלוי במצב רוח ובאינטרקציות שניהלנו קודם ובאם אנחנו אוהבים את מה שאנחנו רואים גם בלי קשר להיבט המגדרי.
הדבר הראשון שצריך לעשות זה לזהות את המצבים שבהם היא הכי פחות מפריעה לנו, הדיספוריה מתעוררת ב10? תתאמנו ב8 הולכת לישון ב10 בלילה? תתאמנו ב11(יהיה לכם קשה לישון אבל זה כבר בעיה אחרת) הרעיון הוא להכריח את הגוף קודם כל להתמודד עם ספורט כשיש כמה שפחות דיספוריה ברקע. כדאי גם להתחיל קודם כל מספורט לבד ובבית, כי אם אתם לפני ניתוח ואתם כמוני, סביר שלחדר כושר תעדיפו ללבוש ביינדר. אני לא אכתוב שום דבר נגד זה כי אתם יודעים כבר שזה טוב לגב בדיוק כמו שאני יודע שזה לא שיקול מבחינת רובכם. ספורט בבית לבד ובלי ביינדר יעזור לכם ללמוד את הדרך הנכונה לעשות תרגילים ואת המנחים הנכונים של הגוף. אם אתם עושים תנועות לא נכונות עם ביינדר הנזק הוא כפול.
לפני הניתוח העליון אפילו הייתי מתאמן בעירום או בתחתונים וזה ממש שיפר את התחושה שלי עם הגוף אחר כך. לוקח זמן להתרגל וזה לא תמיד נוח.
עברתם את מחסום ה"למצוא זמן שבו אין דיספוריה?" מעולה! תתחילו לעשות ספורט גם במצבים פחות נוחים, הרעיון הוא ללמוד להתמודד עם הגוף שלנו בכל מצב כדי שהדיספוריה(ועוד כל מיני בעיון של חוסר ביטחון) לא יפריעו לנו.

3. מה זה כל המכשירי עינויים האלה?
כשאתם מגיעים לחדר כושר יש מלא מכשירים ומכונות שאף אחד מהם לא נראה מהנה במיוחד, חלקם גם באמת לא כיפיים. בדרך כלל אחד המאמנים יכין לכם תוכנית למתחילים, לרוב אפילו בלי לברר על הרקע או המטרות שלכם. אני אף פעם לא מצליח להתמיד בתוכניות האלה כי הן משעממות אותי והתוצאות שלהן איטיות ובכלל איך מודדים תוצאה למשהו שאתם עושים בלי להגדיר מטרות.
מצד שני אנחנו גם לא באמת מאמני כושר וכנראה שאין לנו מספיק ידע כדי לבנות לבד את התכנית, אז מה עושים?
- מתחילים לקרוא ולצבור ידע(בחייאת אל תורידו תוכניות אימון בynet) יש מספיק מאמנים ותזונאים שנותנים מלא מהידע שלהם בחינם, תעקבו אחריהם ותשימו לב לדברים שאתם יכולים ליישם וישפרו את האימון שתקבלו בחדר כושר.
-אימון אישי זה משהו שכמעט כל חדר כושר מציע, זה לא יקר במיוחד ובסף הכל מדובר בשעה שבה אדם מנוסה מקשיב למטרות שלכם, מראה לכם איך לעבוד על כל דבר בצורה נכונה, ומבין איתכם מה עוזר לכם להתמיד. זה עולה כסף ולא לכולם יש, אבל באמת שהתוכניות התחלה שמקבלים בדרך כלל הן משעממות, מתאימות לכולם ולכן גם לא מתאימות לאף אחד באופן אישי ולא תמיד באות עם הדרכה נכונה.

4. אבל כולם מסתכלים עליי
אף אחד לא מסתכל ולאף אחד לא איכפת.
שמעתי הרבה על חוויות של אנשים שהרגישו שכל הבאדי בילדרים שם מתנשאים עליהם. זה בדרך כלל לא נכון ומי שמתנשא על אחרים בדרך כלל הם מתאמנים חדשים שרוצים להעלות לעצמם את הביטחון על חשבון אחרים. זה שאתם חדשים לא אומר שמי שמעיר לכם מנוסה, ובכל מקרה אם אתם חושבים שאתם עושים משהו לא נכון יש מספיק מאמנים בחדר כושר שיוכלו לענות להם וחדר הכושר משלם להם משכורת בשביל זה.

5. מיינדסט
זה החלק הכי חשוב כי כמו שאמרתי אני שונא ללכת לחדר כושר. אבל הקטע הוא שאני גם מת על החדר כושר! איך זה מסתדר? חדר כושר הוא חלל מלא במכשירי עינויים לא כיפיים שאני משתמש בהם פחות ופחות. אני כבר מכיר את הגוף שלי ואת האישיות שלי ומה כיף לי יותר ופחות. אז יש לי תכנית אימון שנבנתה בהתאם לזה ובהתאם למטרות שלי ומקרבת אותי בצעדי ענק. כשאני מגיע לחדר כושר עכשיו אני בכלל לא שם לב לכל אלה, יש מעט מכשירים שאני משתמש בהם ויש לי trx שאני מביא איתי כי בחדר כושר שלי אין. אני דואג לפלייליסט שבא לי בטוב ומרים לעצמי אחרי כל סט. אני הולך לשם כי זה ספייס הרבה יותר נוח מהחדר שלי במעונות של האוניברסיטה וכל מה שאני רואה כשאני נכנס לשם זה גן שעשועים שבו אני מחליט לעצמי מה לעשות. חוץ מזה? יום קשה = אימון אגרסיות
יום טוב = וואי איזה יום טוב אני חייב לסיים אותו באימון טוב כדי לנצל את האנרגיות האלו.

לחלק זה ייראה ממש משונה שאני אומר דברים כמו "עצלנות טובה לספורט" אבל תכלס המסר העיקרי הוא כזה: אין דרך נכונה לעשות דברים, ואין דרך אחת לעשות ספורט אבל בעיני יש דרך לא נכונה. אם לא כיף לכם(גם כשסובלים) ואתם לא מרגישים שזה מקרב אתכם לאיזשהי מטרה. אתם עושים את זה לא נכון. כדאי שתחשבו למה אתם עושים את זה, אם לדעתכם אימון זה משהו מוכתב וקדוש שמותאם למטרות שמישהו אחר החליט בשבילנו ואתם סובלים מכל רגע אז הסיבה שאתם לא מצליחים להתמיד היא לא כי אתם לא נהנים בחדר כושר, היא לא כי יש לכם דיספוריה חזקה מדי כל הזמן, היא לא כי אנשים לא נחמדים אליכם בחדר כושר והיא לא כי כואב לכם ואתם סובלים. הסיבה שאתם לא מתמידים היא שהמוח שלכם והגוף שלכם כבר יודעים את כל מה שאמרתי פה עכשיו, לעשות דברים בלי מטרה זה מטומטם, ואם אתם צריכים לשכנע את עצמכם 4 פעמים במהלך כל תרגיל להמשיך, כנראה שמטרה לא ברורה לכם כמו שאתם חושבים.